החלטה בתיק בש"פ 7535/13

א.             ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא מ' דרורי) במ"ת 27638-09-13 מיום 4.11.13, במסגרתה הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים. עניינה של הפרשה שורה ארוכה של עבירות מין בבת המשיב ועבירה של הדחה בחקירה.

רקע

ב.             כנגד המשיב, יליד 1969, הוגש (ביום 15.9.13, בתפ"ח 27591-09-13) כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון למעשה סדום במשפחה לפי סעיפים 351(א) ו-347(ב) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק), מספר עבירות של מעשים מגונים במשפחה בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנה לפי סעיפים 351(ג)(2) ו-348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק ועבירה של הדחה בחקירה  לפי סעיף 245(א) לחוק; כנטען בכתב האישום, החל משנת 2011 ועד לחודש יוני 2013, או בסמוך לכך, ביצע המשיב שורה ארוכה של עבירות מין ב-מ', היא בתו הקטינה (ילידת 1997), בעת שהייתה כבת 14 עד 16. נטען, כי באשר יתר בני הבית היו ישנים, היה המשיב, בסלון הדירה או בחדרה של מ', מרים את חולצתה של מ' ונוגע בחזה, וכן מחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ומכאיב לה, מ' ביקשה הימנו להפסיק. כן נטען, כי המשיב היה נכנס לחדר המקלחת שעה שמ' התקלחה, היה מצמידה לקיר ומחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. עוד נטען, כי בין התאריכים 15.8.12-27.2.13 שהתה האם בחו"ל, והמשיב ביקש בהזדמנות אחת ממ' לקיים עמו מגע מיני, ומשסירבה החל המשיב לגעת בה עד שזו פרצה בבכי, ובהזדמנות אחרת ניסה להכניס את איבר מינו לפי הטבעת שלה ללא הצלחה עקב התנגדותה. נטען, כי המשיב ביקש ממ' שלא לספר על מעשיו. עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 27638-09-13).

ג.              ביום 15.9.13, הורה בית המשפט (סגן הנשיא מ' דרורי) על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, וכן על הכנת תסקיר מעצר.

ד.             ביום 17.9.13 הצהיר בא כוח המשיב כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, וחזר על הבקשה כי ייערך תסקיר מעצר, זאת בהסכמת בא כוח המדינה.

ה.             ביום 17.10.13 הוגש תסקיר המעצר מטעם שירות המבחן המבוסס על ראיון פסיכו-סוציאלי עם המשיב ועם אשתו, ושיחות טלפוניות עם אחיו, אמו ואחיותיו. שירות המבחן התרשם מן המשיב כאדם הסובל מדימוי עצמי וגברי נמוכים ומחסכים רגשיים, המתקשה לראות את צרכי האחר. צוין, כי בהתייחסותו של המשיב לבתו מ' ניכרת תפיסה מעוותת ואף בלבול תפקידי; המשיב רואה בבתו דמות אמהית ומגוננת המעוררת אותו מבחינה מינית. עוד צוין, כי נראה שהמשיב נהג בדפוסי התנהגות אלימים כלפי אשתו ומשפחתו, מה שהביא את אשתו להגיש נגדו תלונה (מ"ת 42338-08-13). באשר לבחינת חלופת מעצר צוין, כי אחיו של המשיב מסר שאין ביכולתו לשמש כמפקח, וכי המשיב לא יוכל להתגורר בביתו בו קטינים וקטינות. כן צוין, כי אמו הקשישה של המשיב אינה יכולה להוות גורם סמכותי ומציב גבולות בעבורו, וכי אחיותיו העובדות אינן פנויות בשעות הבוקר לפקח. שירות המבחן העריך, כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב בטווח הקצר היא בינונית-גבוהה, בשל היעדר הבנה למשמעות מעשיו והשלכותיהם, האלימות כלפי בני משפחתו, הטרדות טלפוניות מבית המעצר, חרדתה של מ' מן האפשרות שיחזור לבית המשפחה, היעדר חלופות מעצר מוצעות והיעדר תמיכה ועוגנים משמעותיים בחיי המשיב. שירות המבחן לא בא איפוא בהמלצה על שחרור לחלופת מעצר.

ו.              בדיון ביום 24.10.13, נחקרו שתי אחיותיו של המשיב המוצעות כמפקחות, אשר הביעו נכונות מסויגת לכך, וביקשו לשקול האם הן מוכנות מבחינה כלכלית לסכן את סכומי הפיקדון והערבויות, אם יופרו תנאי המעצר. בית המשפט קיבל את בקשת הסניגור לקיים דיון נוסף בהשתתפות מפקחים נוספים.

החלטת בית משפט המחוזי

ז.              ביום 4.11.13 הוצגה בפני בית המשפט - בלא הודעה מוקדמת - חלופת מעצר בישיבת "אור ישראל", בניהולו של הרב ניסים קדוש, ונחקרו הרב ושני מפקחים מטעם הישיבה. כן העידו אחיותיו ואחיו של המשיב אשר מסרו כי הם נכונים לערוב כספית לשחרור המשיב לחלופת מעצר. בית המשפט קבע, כי חרף חזקת המסוכנות הסטטוטורית המתעוררות בעניינו של המשיב, נוכח עבירות האלימות והמין כלפי בן משפחה (לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים), ואשר לקיומה הסכים בא כוח המשיב, יש להמשיך ולבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שיש בהם פגיעה פחותה בחרות המשיב (לפי סעיף 21(ב) לחוק המעצרים). בית המשפט ציין, כי הובאו בפניו על-ידי בא כוח המשיב שלוש החלטות של בתי משפט שונים מאז 25.10.11, אשר הכירו בחלופה של ישיבת "אור ישראל", האחרונה מביניהן מיום 18.6.13 בעניין אונס במשפחה כאשר המתלוננת הייתה בת 16 (מ"ת 47911-05-13, השופטת ר' פרידמן-פלדמן). צוין, כי יש לתת את הדעת גם לנתון שהמשיב נמצא במעצר יותר מחודשיים, והפנים במידה מסוימת את משמעות המעצר, וכי מדובר במסוכנות ספציפית של המשיב כלפי בתו, אשר גרה בנתיבות, בעוד מיקום החלופה הוא בירושלים. בית המשפט קבע, כי המשיב ישהה במעצר בית מלא בישיבת "אור ישראל", בפיקוח מתמיד של אחד משני מפקחים; הרב קדוש והמפקחים יחתמו כל אחד מהם על ערבות צד ג' בסך 5,000 ש"ח; שתי אחיותיו של המשיב ואחיו יחתמו כל אחד מהם על ערבות בסך 15,000 ש"ח ויפקידו סך של 3,000 ש"ח כל אחד; המשיב עצמו יחתום על ערבות בסך 25,000 ש"ח ויפקיד סך של 5,000 ש"ח; כן הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב. בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו ב-48 שעות.

הערר והדיון

ח.           כלפי החלטה זו הוגש (ביום 5.11.13) הערר הנוכחי, במסגרתו נטען מטעם המדינה, כי מהמשיב נשקפת מסוכנות גבוהה, אשר מתעצמת נוכח היעדר הבנתו את חומרת מעשיו, כמו גם בשל דחפיו המיניים המוגברים כעולה מתסקיר המעצר, באופן שהמסוכנות מופנית גם כלפי אחרים ולא רק כלפי בתו באופן ממוקד. כן נטען, כי יש להתחשב במצבה הנפשי של המתלוננת הקטינה והיתכנות הידרדרותו, אם ישוחרר המשיב לחלופת מעצר. נאמר, כי יש ליתן משקל לחשש האינהרנטי לשיבוש הליכי משפט בעבירות בתוך המשפחה, בשים לב לעובדה כי המשיב מואשם גם בעבירת הדחה בחקירה. נטען עוד, כי החלטת בית המשפט קמא אינה נותנת נימוק לסטיה מהמלצותיו והערכותיו של שירות המבחן, בניגוד לפסיקתו של בית משפט זה. כן נאמר, כי חלופת המעצר לא נבחנה על-ידי שירות המבחן, וכי נמצאה בתיק אחר כלא מהימנה, בהחלטת השופט א' אינפלד במ"ת 17256-05-13 מדינת ישראל נ' פלוני (25.10.11), אליה נדרש, בין היתר, בית המשפט קמא בהחלטתו. עוד נטען, כי חלופת המעצר אינה הדוקה דיה. נתבקש מעצר עד תום ההליכים.

ט.           בדיון נטען מטעם המדינה כי יש מקום למעצר, למצער בשלב הנוכחי. זאת - בראש - נוכח המסוכנות העולה מן המעשים שלגביהם ישנן ראיות לכאורה, מסוכנות שלשיטת המדינה אינה מתוחמת לבת המשיב אלא חלה על כולי עלמא, בשל עיסוק אובססיבי במין, ומכל מקום כך, שעה שהמשיב מבקש לחזור לביתו. ישנו גם כתב אישום נוסף, בשל תקיפת אשתו, ובענייננו שלנו - אישום בהדחה בחקירה. נטען, כי שירות המבחן קבע רמת מסוכנות בינונית-גבוהה, והוא מסויג מן החלופה שאושרה, ועמדתו כפי שבוטאה בעבר לא השתנתה, לכן אין ליטול את הסיכון.

י.             מטעם המשיב נטען, כי אמנם החלופה הוצגה רק בדיון עצמו ולא לשירות המבחן. אך בית המשפט קיבל החלטתו בכובד ראש, לאחר בדיקה, והעובדה היא שיש שיפור מאז החלטת השופט אינפלד לגבי החלופה, במובן זה שהנמצאים בה הם בחינת אין יוצא ואין בא ונעולים בלילות; הישיבה משמשת חלופה מזה שנים, וניתן איפוא לאיין את החששות; על כן מושגות מטרות החלופה. לחלופין, כנאמר, ניתן לבקש בדיקה קונקרטית של שירות המבחן לגבי הישיבה.

הכרעה

יא.         אין חולק על עילת המעצר, ועל כיעור המעשים הקשים המיוחסים למשיב כלפי בתו. השאלה הראשונה שעל הפרק היא היש מקום לחלופה כל עיקר. לעניין זה ציין בית המשפט קמא בצדק את הוראת סעיף 21(ב) לחוק המעצרים, שעניינה כי מעצר יושת ככל שאין דרך להעמיד חלופה. במקרה דנא החשש העיקרי הוא כלפי בת המשיב, שכן אין למשיב רקע עברייני מיני כלפי אחרים (כאמור, יש כתב אישום בשל אלימות כלפי אשתו). חששה של הבת המתלוננת היא פן ישוב המשיב הביתה, ובכך אין עסקינן. מן התסקיר נלמדת רמת מסוכנות בינונית גבוהה בטווח הקצר, ועם זאת לא ננעלה לכאורה הדלת לחלופות מעצר, אף כי נוכח רכיבים כמו חוסר תובנת המשיב, ההטרדות הטלפוניות וחשש הבת מן השיבה הביתה, יש לבחון חלופה הדוקה.

יב.          ואכן, על כל חלופה להיות הדוקה ביותר כדי להפיג את החששות, וחוששני, למצער לעת הזאת, שאין מקום לאשר את החלופה המוצעת, שלא נבחנה על-ידי שירות המבחן והובאה בפתע לפתחו של בית המשפט, אם כי הוא טרח לבדקה. לנושא זה היסטוריה. בעקבות החלטתי בבש"פ 6239/11 פלוני נ' מדינת ישראל (13.9.11) נבחנה החלופה בשעתו על-ידי שירות המבחן. בדו"ח שערכה המפקחת הארצית למעצרים (ראו מ"ת (ב"ש) 17256-05-11 מדינת ישראל נ' פלוני (2011)). המדובר שם היה בעבירות מין ישנות במשפחה (מלפני 15 שנה) ובעבירת אלימות שמלפני 3 שנים, והחלטתו המעמיקה של השופט אינפלד סוקרת בהרחבה את דו"ח המפקחת באשר לישיבה בה מדובר במישור האנושי והפיסי - דו"ח שהגיע למסקנה לא חיובית. אציין עובדתית, כי בין השאר הוזכר שאין הישיבה מקבלת חשודים בעבירות מין (אלא ישנות). בית המשפט שמע גם את תגובת הישיבה, ואמנם התרשם לגבי התנאים הפיסיים כי אינם גורמים לשלילת המקום כחלופה, אך נמתחה ביקורת על טיב הפיקוח בישיבה (אף כי לא ננעלה הדלת לשימוש בישיבה בחלופה במקרים מסוימים). צוין עובדתית, כי גם עברייני מין הוכנסו (דבר זה מנוגד להצהרת הישיבה כאמור - א"ר). ולבסוף, בית המשפט נדרש שם לטענות בדבר חוסר מהימנות בדיווחי הישיבה על פי ניסיון מצטבר; נאמר כי אי דיווח אמת די בו לפסול את הישיבה כחלופה, אולי בחריג בסוגי מסוכנות נמוכה ובהיעדר חלופה טובה יותר.

יג.          והנה, מנגד, הוצג בפני בית המשפט קמא בענייננו כי היו החלטות בבתי המשפט המחוזיים מן העת האחרונה שאישרו חלופה בישיבה זו בעבירות מין. האחת מהן, פרשת אינוס של אשה שהיתה שיכורה. היא מ"ת (י-ם) 1427-01-13 מדינת ישראל נ' סיגר (29.4.13, השופט וינוגרד). באותו עניין נאמר כי שירות המבחן לא שלל את החלופה - וכי אולי נלמד שם לקח מהחלטת השופט אינפלד (בית המשפט לא התיחס לשאלה של שלילת חלופה לעברייני מין בישיבה, כנמסר בתיק שהיה לפני השופט אינפלד). נאמר גם כי שירות המבחן לא טען חוסר אמון, שהיה עילה מרכזית בפני השופט אינפלד. על כן אישר השופט וינוגרד את החלופה, אף כי הוטעם שאין מדובר בחלופה אידיאלית. לתיק נוסף, שנדון בפני השופטת פרידמן-פלדמן במ"ת (י-ם) 47911-05-13 מיום 18.6.13 לא הצלחתי להגיע במאגרי המערכת, ואף הוא עסק בעבירת מין.

יד.          בפניי סימני שאלה לא פשוטים באשר לחלופה זו, בודאי במקרה כמו שלנו הזקוק לחלופה מעולה נוכח טריות הפרשה (שנמשכה מ-2011 עד יוני 2013). כאמור, חלופה זו לא הוצגה בפני שירות המבחן כל עיקר, והיה לדעתי על בית המשפט לבדקה עמו, מה גם שלא במהרה יסטה בית משפט מהמלצה לא חיובית של שירות המבחן, הסמן השיקומי, בתסקיר שקדם. עסקינן בסיטואציה רגישה במיוחד, ונוכח האמור בתסקיר שירות המבחן באשר למסוכנות המשיב, כך שבעתיים. במישור רחב יותר, הטריד אותי הפער שבין אמירת הישיבה בתיק שהיה בפני השופט אינפלד כי אינה קולטת עברייני מין למעט בעבירות ישנות, לבין קליטתם בעבירות "חדשות" בתיק השופט וינוגרד ובתיק הנוכחי וכנראה גם בתיק שנדון בפני השופטת פרידמן-פלדמן. ועל כל אלה, בנסיבות שתוארו איני רואה אפשרות לשחרור לחלופה כלשהי בלא איזוק אלקטרוני. הנושא טעון איפוא בדיקה מעמיקה. וככלל סבורני כי גישת בתי המשפט לחלופה פלונית צריך שתהא אחידה למדי, למצער באשר לסוגי העבירות החמורים.

טו.         כללם של דברים, החלטת בית המשפט המחוזי כמות שהיא אינה יכולה לעמוד על כנה, ובשלב זה יישאר המשיב במעצר. שירות המבחן יבדוק את עניין הישיבה בקפידה תוך סקירת עמדתו בזיקה למה שנעשה בתיקים אחרים, ואולי ישוב ויבקר בה, ויניח תסקיר עדכני בפני בית המשפט המחוזי. כמובן ניתן להציע חלופות נוספות. כשלעצמי מסופקני מאוד באשר לחלופה זו במקרה דנא, ובכל אופן לא תאושר זו או חליפה אחרת ללא איזוק. כנאמר, על החלופה להיות הדוקה ביותר. התסקיר העדכני יוגש בתוך 15 יום, ובית המשפט ישקול ויכריע.